אחותי רוחמה יב – שִׁיר הַשִּׁירִים

אָכֵן יָפָה אַתְּ, אֲחוֹתִי רֻחָמָה

"אֲחוֹתִי רֻחָמָה" – מִלִּים וּמַנְגִּינָה: נָעֳמִי שֶׁמֶר

(בַּיִת וּפִזְמוֹן ג')

כָּעֵת הַדּוֹבֵר מְתָאֵר אֶת אַכְזָבָתוֹ מֵהַהֹוֶה

"לָמָה אַתְּ שׁוֹתֶקֶת,

אֲחוֹתִי רֻחָמָה?"

הַדּוֹבֵר מַבִּיט בַּהוֹוֶה בִּפְלִיאָה מַדּוּעַ הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ נִגְלֵת וּמַדּוּעַ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ טֶרֶם נִבְנָה. זוֹ הַכַּוָּנָה בְּ–לָמָה אַתְּ שׁוֹתֶקֶת אֲחוֹתִי רֻחָמָה, שֶׁהַשְּׁתִיקָה מְלַמֶּדֶת עַל הֶסְתֵּר פָּנִים וְחֹסֶר הִתְגַּלּוּת הַשְּׁכִינָה מִצַּד קוּדְשָׁא–בְּרִיךְ–הוּא. וּמֵבִיא רְאָיָה לִדְבָרָיו לְכָךְ שֶׁהַשְּׁכִינָה צְרִיכָה לְהִתְגַּלּוֹת, שֶׁהֲרֵי:

"הִנֵּה קוֹל הַתּוֹר הוֹמֶה"

וְיָדוּעַ שֶׁהַתּוֹר הוּא מֵהָעוֹפוֹת הַנּוֹסְעִים וְהַשָּׁבִים אַחַר–כָּךְ לִמְקוֹמָם,¹⁴כָּךְ שֶׁהַתּוֹר הוּא מָשָׁל לְעַם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָגְלָה מֵאַרְצוֹ וְחָזַר כַּעֲבֹר אַלְפַּיִם שָׁנָה. לְפִי זֶה מַשְׁמָע שֶׁנְּבוּאוֹת הַתָּנָ"ךְ הִתְקַיְּמוּ, וּבִפְרָט נְבוּאַת הוֹשֵׁעַ; הֵפֶךְ עֲצַת י"ל גּוֹרְדּוֹן וַחֲבֵרָיו הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁגִּלּוּ לָנוּ אֶת אָמֵרִיקָה!

וּבַל נֹאמַר שֶׁשָּׁבוּ מְעַטִּים מֵעַמֵּנוּ וְשֶׁחֲזָרָתָם שׁוּלִית וְאֵינֶנָּה מֻרְגֶּשֶׁת. עַל זֶה אָמַר הִנֵּה קוֹל הַתּוֹר הוֹמֶה בַּהֲמוֹנָיו, שֶׁהַהוֹמֶיהָ מוֹרָה עַל הָמוֹן בְּנֵי אָדָם וְשֶׁהַדָּבָר גָּלוּי וְיָדוּעַ. וְזֶה אוֹת שֶׁגַּם הֶמְשֵׁךְ נְבוּאַת הוֹשֵׁעַ צָרִיךְ לְהִתְקַיֵּם וְשֶׁהַשְּׁכִינָה תָּשׁוּב אֶל עַם יִשְׂרָאֵל וּבֵית–הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי יִבָּנֶה, שֶׁהֲרֵי הֻבְטַח "וְרִחַמְתִּי אֶת–לֹא רֻחָמָה"; אַךְ זֶה טֶרֶם קָרָה. וְהֵעָדֵר גִּלּוּי שְׁכִינָה מַשְׁפִּיעַ יְשִׁירוֹת עַל יְדִיעוֹתֵינוּ בְּפַרְדֵּ"ס הַתּוֹרָה, וְעַל זֶה הַמָּשָׁל הַבָּא:

"מַעְיַן גַּנִּים,

בְּאֵר אֲשֶׁר נֶחְתָּמָה"

שֶׁאֵלּוּ שְׁנֵי מְשָׁלִים לַתּוֹרָה, שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה לְמַיִם. וְיֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין מַעְיַן וּבֵין בְּאֵר: הַמַּעְיַן נוֹבֵעַ מֵעַצְמוֹ וּמֵימָיו צְלוּלִים קָרִים וּרְאוּיִים לִשְׁתִיָּה, וְאִלּוּ אֶת הַבְּאֵר חוֹפְרִים בְּנֵי–אָדָם סְבִיב הַמַּעְיַן לֶאֱסֹף בָּהּ מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֵמוֹת, כָּךְ שֶׁהוּא אֵינוֹ מָקוֹר הַנּוֹבֵעַ מֵעַצְמוֹ וְאֵיכוּת מֵימָיו יְרוּדָה יוֹתֵר.¹⁵

הַתּוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ נִמְשְׁלָה לְמַעְיַן גַּנִּים הַנּוֹבֵעַ מֵעַצְמוֹ מַשְׁקֶה וּמַרְוֶה אֶת הַגַּנִּים, וְכָךְ הַתּוֹרָה הִיא הַמָּקוֹר הַמְּחַיֶּה אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. מָשָׁל זֶה מְבַטֵּא אֶת הַשֶּׁפַע הָרַב וְגֹדֶל הַיְּדִיעוֹת הָעֲמֻקּוֹת שֶׁהִשִּׂיגוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמֶּנָּה בִּתְקוּפַת בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ.

אַךְ לָנוּ, לְעֻמַּת זֹאת, נוֹתְרָה הַיּוֹם רַק בְּאֵר אֲשֶׁר נֶחְתָּמָה וְאֵיכוּת יְדִיעוֹתֵינוּ בְּרָזֵי הַתּוֹרָה נִפְגְּמָה עֵקֶב יְרִידַת הַדּוֹרוֹת וְנִדְרַשׁ עָמָל רַב לִשְׁאֹב חָכְמָה מֵעָמְקָהּ. חֲזוֹן הַנְּבוּאָה נֶחְתַּם וְאֵינוֹ נִפְרַץ, וְאֵין נְבִיאִים וּבַעֲלֵי רוּחַ–הַקֹּדֶשׁ שֶׁיְּגַלּוּ אֶת סוֹדוֹתֶיהָ הָעֲמֻקִּים וְהַנִּפְלָאִים שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הַהֶפְסֵד הֶעָצוּם שֶׁיֵּשׁ מִכָּל זֶה:

"עָצוּב לִי, אֲנִי צָמֵא"

לָדַעַת אֶת הַתּוֹרָה עַל בֻּרְיָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (יְשַׁעְיָהוּ נה, א), וְכֵן נֶאֱמַר (עָמוֹס ח, יא): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים […] וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, לֹא–רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא–צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם–לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'". וּמַחֲשָׁבָה זוֹ מַחֲרִיפָה אֶת הַצַּעַר וְהַיָּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי, שֶׁמִּלְּבַד הַיֶּדַע הֶעָצוּם שֶׁאָבַד אֵינִי יָכוֹל לֵהָנוֹת אֲפִלּוּ מֵהַקְטָרַת:

"מוֹר וְקִנָּמוֹן, כָּל מִינֵי בְּשָׂמִים

אוֹי לִי בַּלֵּילוֹת וַאֲבוֹי לִי בַּיָּמִים."

14. כְּפִי שֶׁכָּתַב הַמַּלְבִּי"ם בְּפֵרוּשׁ בְּרֵאשִׁית טו, ט; יִרְמְיָהוּ ח, ז; ושה"ש ב, יב: "קוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ".

15. ר' בַּמַּלְבִּי"ם, אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, כְּלָל תסח; וְכֵן בְּבֵאוּרוֹ לְסֵפֶר בְּרֵאשִׁית כד, כ; וּבֵאוּרוֹ לשה"ש ד, טו.