וְנַחֲזֹר לַעֲבֹד בְּבֵית–הַמִּקְדָּשׁ כְּבִימֵי שְׁלֹמֹה. וְעַד כֹּה בִּקַּשְׁנוּ וְהִתְפַּלַּלְנוּ עַל–יְדֵי שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ, כְּשֶׁקָּרָאנוּ אֶת פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת וְשַׁרְנוּ אֶת פָּרָשַׁת הַקְּטֹרֶת וּפְסוּקֵי הַקָּרְבָּנוֹת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה, שֶׁהֵם יִהְיוּ תַּחְלִיף לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּהוֹשֵעַ: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ",¹⁶ אֲבָל עַתָּה נָשׁוּב לָעֲבוֹדָה הָאֲמִתִּית בַּמִּקְדָּשׁ. וּכְשֵׁם שֶׁשִּׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, כָּךְ נִזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת תִּפְאֶרֶת מִקְדָּשֵׁנוּ וְכֹהֵן גָּדוֹל נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְלֹא פֶּגַע. וְנַתְחִיל, כַּמּוּבָן, בְּהַקְטָרַת: