יָדוּעַ כִּי עֻזִּי חִטְּמָן גָּדַל בְּבַיִת שֶׁחֶצְיוֹ דָּתִי וְחֶצְיוֹ חִלּוֹנִי. אָבִיו הֵעִיד עַל עַצְמוֹ כְּעַל אָדָם דָּתִי שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, חַזָּן בְּבֵית–הַכְּנֶסֶת, וְאִלּוּ אִמּוֹ הִצְהִירָה עַל עַצְמָהּ כְּחִלּוֹנִית גְּמוּרָה. בְּהֶתְאֵם לְכָךְ, הִתְחַנֵּךְ חִטְּמָן בִּסְבִיבָה מְעֹרֶבֶת וּמוּזָרָה שֶׁאֵין לָהּ הַגְדָּרָה אֲחִידָה: עַד כַּמָּה הַבַּיִת דָּתִי, וְעַד כַּמָּה הוּא חִלּוֹנִי?!

בְּהַשְׁרָאַת אָבִיו שָׁאַב רַבּוֹת מִן הַמְּקוֹרוֹת הַיְּהוּדִיִּים וְהִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל הַמָּסֹרֶת. חֲבֵרָיו מְעִידִים כִּי מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ הָיְתָה לְהַלְחִין אֶת הַפִּיּוּט "אֲדוֹן עוֹלָם", וּבְלַחֲנוֹ זֶה הִתְגָּאָה יוֹתֵר מִכֹּל.³ גַּם כַּאֲשֶׁר הִתְאָרֵחַ עִם שִׁירָיו בְּתָכְנִית טֵלֵוִיזְיָה בְּהַנְחָיַת שָׁאוּל מַזְּרוֹבִיץ, כָּאן אֶרֶץ הַצַּבָּר (1992), לֹא הִסֵּס לַחְבֹּשׁ כִּפָּה עַל רֹאשׁוֹ כְּשֶׁנִּגַּשׁ בְּחֶרְדַּת–קֹדֶשׁ לְבַצֵּעַ אֶת לְחָנָיו לְמִלִּים מִתּוֹךְ הַמְּקוֹרוֹת.

נוֹשֵׂא נוֹסָף שֶׁחִטְּמָן שִׁלֵּב רַבּוֹת בְּשִׁירָיו הוּא מוֹטִיב הַחֲלוֹם, וְהַדֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת לְכָךְ: הָחֵל מִשִּׁירָיו הָרִאשׁוֹנִים כְּמוֹ "זֶה לֹא חֲלוֹם עוֹד יָבוֹא הַיּוֹם" (מִי יָדַע שֶׁכָּךְ יִהְיֶה), דֶּרֶךְ הַשּׁוּרָה "אֲנִי נוֹלַדְתִּי אֶל הַחֲלוֹם" (נוֹלַדְתִּי לַשָּׁלוֹם), וְכָלֶה בְּ"גַּם אָבִי חָלַם עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בָּאָרֶץ הַזֹּאת). בְּרֵאשִׁית שְׁנוֹת הַ-90 גַּם הִנְחָה תָּכְנִית טֵלֵוִיזְיָה לִילָדִים, חֲלוֹם עֲלֵיכֶם, בָּהּ הִשְׁתַּדֵּל לְהַגְשִׁים לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם.

אֲבָל מֵעַל הַכֹּל, בּוֹלֵט הַשִּׁלּוּב בֵּין מוֹטִיב הַחֲלוֹם לְבֵין הַדָּת הַיְּהוּדִית בְּשִׁירוֹ "רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע", וְעַל–פִּיהֶם אֲבָאֵר אֶת הַשִּׁיר מִנְּקֻדַּת הַמַּבָּט הַיִּחוּדִית שֶׁבִּרְצוֹנִי לְהַצִּיג.