חֲלוֹמוֹ שֶׁל חִטְּמָן נִשְׁאַר לוֹ כְּחִידָה כֵּיוָן שֶׁאֵין פִּתְרוֹן אֲמִתַּי לַמַּצָּב. נִתָּן לְהָבִין מַדּוּעַ חִטְּמָן סֵרֵב לְקַבֵּל קְבִיעָה זוֹ: הוּא הֲרֵי גָּדַל בְּבַיִת מְעֹרָב, חֶצְיוֹ חִלּוֹנִי וְחֶצְיוֹ דָּתִי, וְלַמְרוֹת הַסְּתִירוֹת בֵּין שְׁנֵי הַמִּגְזָרִים רָאָה דּוּ–קִיּוּם. אֲבָל הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין הַנַּצְרוּת לָאִסְלָאם עֲצוּמָה וְאֵינָהּ נִתֶּנֶת לְגִשּׁוּר וְלִפְשָׁרָה כְּלָל. הַנַּצְרוּת לֹא מַכִּירָה בְּמֻחַמַּד כְּנָבִיא וְלֹא בַּקֻּרְאָן כְּסֵפֶר קֹדֶשׁ, וְהַמֻּסְלְמִים לֹא יְבַטְּלוּ מִמִּצְווֹת הַנָּבִיא לְטוֹבַת שָׁלוֹם.

נְבִיאֵי הַתָּנָ"ךְ כְּבָר חָזוּ אֶת פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם שֶׁל חִטְּמָן, וְהוּא – שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים יַעַזְבוּ הַגּוֹיִם אֱמוּנָתָם וְיִדְבְּקוּ בֶּאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדִבְרִי הַנָּבִיא מִיכָה (ד', ב'): "וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל–הַר–ה' וְאֶל–בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר–ה' מִירוּשָׁלָם". דְּהַיְנוּ, רַק קוֹנְסֶנְזוּס דָּתִי עַל הַיַּהֲדוּת יָבִיא שָׁלוֹם.