רציתי שתדע ז – שִׁיר הַשִּׁירִים

בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַלָּזֶה

"רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע" מֵאֵת עֻזִּי חִטְּמָן

הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן

דַּת הָאִסְלָאם

(בַּיִת וּפִזְמוֹן א')

"אֱלֹהִים שֶׁלִּי, רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע,

חֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי בַּלַּיְלָה בַּמִטָּה."

חִטְּמָן פָּתַח אֶת שִׁירוֹ בִּפְנִיָּה לָאֵל: "אֱלֹהִים שֶׁלִּי". רָצָה לוֹמַר, הָאֱלֹהִים שֶׁל הַדָּת שֶׁלִּי – הַיַּהֲדוּת, זֹאת אֲשֶׁר יָנַקְתִּי מִמֶּנָּה בְּבֵית אָבִי. וְהִמְשִׁיךְ "רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע". וְכִי הָאֱלוֹהַּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ–כָּל מַחְשְׁבוֹת הָאָדָם? אֶלָּא, הִתְכַּוֵּן לוֹמַר, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתְּיַדֵּעַ אוֹתִי בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹם, כִּי חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ. וַהֲרֵי מִן הַסְּתָם, אִם שָׁלַחְתָּ אֵלַי חֲלוֹם יִחוּדִי שֶׁכַּזֶּה בַּעַל מֶסֶר עוֹלָמִי, מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁתַּמְצִיא לִי גַּם פּוֹתֵר עִם הַפִּתְרוֹן בְּפִיו; שֶׁאִם לֹא כֵּן, מַה הַטַּעַם בַּחֲלוֹם?

חִטְּמָן הִבְהִיר שֶׁהוּא רוֹצֶה פִּתְרוֹן לַ"חֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי בַּלַּיְלָה בַּמִּטָּה". אַךְ בָּזֶה נִפְסְלוּ כְּבָר שְׁנַיִם מֵהַסִּימָנִים לַאֲמִתּוּת הַחֲלוֹם:

א'] שֶׁחִטְּמָן לֹא חָשׁ מְצִיאוּת וְיָדַע שֶׁזֶּה חֲלוֹם שֶׁחָלַם בְּעוֹדוֹ בַּמִּטָּה (סִימָן 3),

ב'] שֶׁהַחֲלוֹם לֹא הִגִּיעַ סָמוּךְ לִיקִיצַת הַבֹּקֶר אֶלָּא בְּמַהֲלַךְ הַלַּיְלָה (סִימָן 5).

"וּבַחֲלוֹם רָאִיתִי מַלְאָךְ,

מִשָּׁמַיִם בָּא אֵלַי וְאָמַר לִי כָּךְ:"

לַמְרוֹת זֹאת, לֹא קָלַט שֶׁחֲלוֹמוֹתָיו שָׁוְא מְדַבְּרִים, וּפֵרֵט: "וּבַחֲלוֹם רָאִיתִי מַלְאַךְ מִשָּׁמַיִם בָּא אֵלַי" וְהֵחֵל לְתָאֵר כֵּיצַד בַּחֲלוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן רָאָה מַלְאָךְ בָּא מִן הַשָּׁמַיִם. כַּנּוֹדָע, הַדָּת הַמֻּסְלְמִית מְבֻסֶּסֶת עַל הִתְגַּלּוּת הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל בִּפְנֵי הַנָּבִיא מֻחַמַּד בַּמְּעָרָה. שָׁם הוֹרִיד לוֹ אֶת פְּסוּקֵי הַקֻּרְאָן מִשָּׁמַיִם. וּמִכָּאן, שֶׁהַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן הוּא מָשָׁל לְדָת הָאִסְלָאם.

"בָּאתִי מִשָּׁמַיִם, עָבַרְתִּי נְדוּדִים –

לָשֵֹאת בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְכָל הַיְּלָדִים."

חִטְּמָן הֵחֵל לְתָאֵר אֶת קֹרוֹתָיו שֶׁל מֻחַמַּד. תְּחִלָּה, סִפֵּר כֵּיצַד פָּנָה מֻחַמַּד לַאֲנָשִׁים כְּשֶׁיָּצָא מֵהַמְּעָרָה וְאָמַר לָהֶם: "בָּאתִי" אֲלֵיכֶם כַּשָּׁלִיחַ "מִשָּׁמַיִם". אַחַר–כָּךְ, "עָבַרְתִּי נְדוּדִים" בְּיַבֶּשֶׁת אַסְיָה לְקָרֵב אֶל הַדָּת, כְּשֶׁכָּל תַּכְלִיתָהּ הוּא "לָשֵׂאת בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְכָל הַיְּלָדִים". כְּלוֹמַר, עַל–פִּי הָאִסְלָאם, מֻּחַמַּד הִטִּיף לְשָׁלוֹם וְצֶדֶק ("סַלַאם"), לָכֵן חָזַר חִטְּמָן עַל שּׁוּרָה זוֹ פַּעַם נוֹסֶפֶת לְהַדְגִּישׁ שֶׁהַמֶּסֶר הָעִקָּרִי אוֹתוֹ הֵפִיץ מֻחַמַּד בְּדָתוֹ הַחֲדָשָׁה הוּא הַשָּׁלוֹם; שֶׁכֵּן הַשֵּׁם "אִסְלָאם" נוֹבֵעַ יְשִׁירוֹת מֵהַמִּלָּה "סַלַאם".