בְּדִמְיוֹנוֹ הֵחֵל לִרְאוֹת בִּגְנוּתָהּ כֵּיצַד מְשַׁדְּכִים אוֹתָהּ בִּפְרִימִיטִיבִיּוּת. אוּלָם, שׁוּב טָעָה, וְהַפַּעַם בְּחוֹשְׁבוֹ כִּי שִׁדּוּכִים בַּיַּהֲדוּת נַעֲשִׂים בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל הַמְּשֻׁדָּךְ וְשֶׁנִּתָּן לְהַשִּׂיא אִשָּׁה נֶגֶד רְצוֹנָהּ. עַל–כֵּן אָמַר, "הוֹצִיאוּהָ", כְּלוֹמַר בְּכֹחַ. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא כָּךְ הַדָּבָר, מוּבָן שֶׁאִם תָּרָהּ אַחַר שִׁדּוּךְ רָאוּי מַשְׁמָע שֶׁלְּשָׁם מְכַוֶּנֶת, וְזֶה רְצוֹנָהּ הַחָפְשִׁי.

מִכָּאן, שֶׁמָּאֲסָה בּוֹ וּבַדֶּרֶךְ הַחִלּוֹנִית אֲשֶׁר הִצִּיעַ לָהּ עַד כֹּה. הִיא חִפְּשָׂה נִשּׂוּאִין מְחֻיָּבוּת וְזוּגִיּוּת וְהוּא חִפֵּשׂ פְּרִיצוֹת וּזְנוּת, הִיא שָׁאֲפָה לְמִשְׁפָּחָה וְהוּא לְשִׁפְחָה, הִיא בִּקְּשָׁה בַּעַל וְהוּא בֶּאֱמוּנָהּ מָעַל, הִיא דָּרְשָׁה אֱמֶת וְהוּא לֶפְלַרְטֵט. הַדָּת, לְעֻמַּת זֹאת, תּוּכַל לְמַלֵּא אֶת שְׁאֵלָתָהּ וּבַּקָּשָׁתָהּ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת.