כְּבָר הִקְדִּימוּ הַמְּפָרְשִׁים לְבָאֵר בְּצוּרָה מְדֻיֶּקֶת בְּיוֹתֵר אֶת שִׁירוֹ שֶׁל עֻזִּי חִטְּמָן, "רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע" (1977), הַמְּתָאֵר אֶת אוֹתוֹ יֶלֶד תָּמִים הַחוֹלֵק עִם הָאֱלוֹהַּ אֶת חֲלוֹמוֹתָיו אוֹדוֹת שָׁלוֹם כְּלַל עוֹלָמִי שֶׁטֶּרֶם בָּא. אוּלָם, פֵּרוּשִׁים אֵלּוּ עוֹסְקִים בִּפְשָׁט הַתַּמְלִיל כְּמוֹת–שֶׁהוּא, הַכָּתוּב בְּלָאו–הָכִי בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה וּמְדֻבֶּרֶת, כָּךְ שֶׁהֵם אֵינָם מְחַדְּשִׁים דָּבָר בַּעַל עֵרֶךְ–מוּסָף שֶׁהַקּוֹרֵא הַמְּמֻצָּע לֹא יָכוֹל לְהָבִין בְּעַצְמוֹ.¹

לְעֻמַּת זֹאת, בְּמַאֲמָר זֶה בְּכַוָּנָתִי לְבָאֵר אֶת הַשִּׁיר בְּאֹפֶן אַחֵר, יִחוּדִי וּמַעֲמִיק, כְּעוֹסֵק בְּפִילוֹסוֹפְיָה שֶׁל דָּתוֹת. בֵּאוּר זֶה אָמְנָם מוֹצִיא אֶת הַשִּׁיר מִמִּפּוּיוֹ הָרָגִיל כְּשִׁיר הַמּוּשָׁר מִפִּי יֶלֶד תָּמִים מֵחַד, אַךְ מֵאִידָךְ נֶאֱמָן לַחֲלוּטִין אֶל תָּכְנוֹ וְאֶל מָסְרוֹ: כִּמְיָתוֹ וְצִפִּיָּתוֹ שֶׁל חִטְּמָן לַשָּׁלוֹם הַכְּלָל עוֹלָמִי וְאַכְזָבָתוֹ מִכָּךְ שֶׁהוּא אֵינוֹ מַגִּיעַ.

נְקֻדַּת הַמּוֹצָא לְבֵאוּרִי זֶה הִיא שְׁאִילַת שְׁאֵלוֹת וּתְמִיהוֹת אוֹדוֹת קְשָׁיִים בַּתַּמְלִיל, כְּמִשְׁפָּטִים חַסְרֵי הִגָּיוֹן, שִׁבּוּשֵׁי תַּחְבִּיר, כֶּפֶל דְּבָרִים וּסְתִירוֹת בֵּין הַשּׁוּרוֹת; וּבְהִסְתַּמֵּךְ עַל קֹרוֹתָיו שֶׁל חִטְּמָן. מִתּוֹכָהּ, אַצִּיג אֶת הָרַעֲיוֹן הַמְּבֹאָר בְּאֹפֶן רָצִיף וּשְׂכַלְתָּנִי כָּךְ שֶׁמַּהֲלָךְ הַשִּׁיר יֻסְבַּר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ תּוֹךְ פְּתִירַת כָּל קְשָׁיֵי הַתַּמְלִיל בָּזֶה אַחַר זֶה. אַרְאֶה גַּם שֶׁדַּוְקָא הַמִּלִּים הַמֻּקְשׁוֹת הֵן הַמַּפְתֵּחַ לְבֵאוּר יִחוּדִי זֶה.²