אוֹי וַאֲבוֹי, צָרָה צְרוּרָה. הִגִּיעַ קֵץ הַפְּרִיצוּת. הַגְּבֶרֶת חָזְרָה בִּתְשׁוּבָה, לֹא תִּזְנֶה בֵּית אָבִיהָ וְלֹא תָּשׁוּב עוֹד לְמַלֵּא אֶת הָאָרֶץ זִמָּה. הִיא גַּם לֹא בָּאָה לְסַפֵּר לוֹ עַל–כָּךְ בְּעַצְמָהּ רַק "הֵם אָמְרוּ" לוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָנָה הִיא כָּעֵת לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, לֹא תִּתְרָאֶה אִתּוֹ וְלֹא תַּרְבֶּה עִמּוֹ שִׂיחָה. רְאוּ, שֶׁדַּי בָּזֶה שֶׁ"אָמְרוּ שֶׁגַּם הִיא חָזְרָה בִּתְשׁוּבָה" בִּכְדֵי שֶׁיֵּרֵד בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה, בְּלִי לִדְרֹשׁ לַחֲקֹר וְלִשְׁאֹל הֵיטֵב, וּבְהִסְתַּמֵּךְ עַל שְׁמוּעָה זוֹ בִּלְבַד צִיֵּר בְּלִבּוֹ כְּפֶתִי דִּמְיוֹנוֹת הֲזוּיִים לֹא מְצִיאוּתִיִּים. רַכְלָנִים אֵלּוּ הִדְגִּישׁוּ אֶת הַמִּלָּה גַּם לְהַעֲצִים אֶת הַזִּלְזוּל בָּהּ וְלִרְמֹז שֶׁגַּם הִיא עוֹד אַחַת הַמִּסְכֵּנוֹת שֶׁנִּלְכְּדוּ בְּרֶשֶׁת הָרַבָּנִים, כְּמוֹ רַבִּים.