מַה נִּשְׁאָר וּמַה נּוֹתָר לְאֵהוּד מָנוֹר?

דִּיּוּקֵי הַלָּשׁוֹן בַּשִּׁיר "מַה נִּשְׁאָר לִי" בְּבִצּוּעַ שְׁלִישִׁיַּת כְּמוֹ צוֹעֲנִי

הַפִּזְמוֹן חוֹזֵר – תַּרְתֵּי מַשְׁמָע

אֵהוּד מָנוֹרמֵהַכּוֹתְבִים וְהַפִּזְמוֹנָאִים הַבּוֹלְטִים בַּזֶּמֶר הָעִבְרִי לְדוֹרוֹתָיוהִצְהִיר בִּכְתִיבָתוֹ שֶׁהַמִּלָּה הָעִבְרִית חוֹדֶרֶת אֶל עוֹרְקָיו וְנִשְׁמָתוֹוְהִנֵּהנִרְאֶה כִּי בְּפִזְמוֹן הַשִּׁיר "מַה נִּשְׁאָר לִיכָּפַל מִלִּים וּמִשְׁפָּטִים בְּאֹפֶן סְתָמִי וּשְׁרִירוּתִי:

מַה נִּשְׁאָר לִי (כָּפוּל עִםמַה נּוֹתָר לִי

 

מִשָּׁנָה שְׁלֵמָה (זֵהֶה לְ-) מִשָּׁנָה תְּמִימָה1

 

שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה בְּמַתָּנָה (דּוֹמֶה לְ-) שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים מַבְּסוּט

 

טוֹב שֶׁיֵּשׁ גַּם יוֹם הֻלֶּדֶת לַמְּדִינָה (כְּמוֹאַל תִּקְּחוּ לִי גַּם אֶת יוֹם הָעַצְמָאוּת

1. מַשְׁמָעוּת הַמִּלָּה תָּמִים בְּעִבְרִית הִיא שָׁלֵם, כְּמוֹ "שֶֹה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם" (שֵׁמוֹת יב, ה).